בן מתנה ועובדיה, נולד ביום ב' בחשוון תרפ"ז (10.10.1926) בטבריה והתגורר בשכונת "אחוה". מיד לאחר שסיים את בית- הספר היסודי נאלץ לצאת לעבוד, להרוויח את לחמו ולתמוך במשפחתו. עבד כמכונאי-צבע, והיה אדם עניו ומצניע-לכת, נעים הליכות, שקט, אשר חוט של רצינות משוך על פניו. כחבר ה"הגנה" מילא כל תפקיד שהוטל עליו.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, גויס ליחידת-חי"ש מקומית והשתתף בפעולות בעיר העתיקה בטבריה. כתום הקרבות בטבריה התייצב לגיוס ושירת יחד עם בן דודו, מאיר, באחד מגדודי חטיבת "גבעתי". אפרים נלחם בקרבות על אשדוד ובית-עפא. ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948), יום לפני כניסת ההפוגה השנייה לתוקפה, נערך מבצע "מוות לפולש", בניסיון לפרוץ את הדרך לנגב. על יחידתו הוטל לכבוש את הכפר בית-עפא. בן דודו, מאיר, נפצע בקרב ומת. בשמוע אפרים את זעקותיו הפנה את ראשו לעברו ומיד נפגע אף הוא בצרור כדורים ומת.

ביום ט"ז בשבט תשי"א (23.1.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. לתקופת השנה נולד בן לאחיו ונקרא על שמו - אפרים.